קל להתרגל למשהו שנמצא בחיי היומיום שלנו, ולא לחשוב יותר מדי על מה שעומד מאחורי דבר שמוצג לך, לרוב כרעיון לטובה של כולם, או כפתרון לבעיה שקיימת.
אנו סומכים ומאמינים שהממשלה שלנו שם כדי לתמוך בנו, לעשות את המיטב עבורנו.
אנחנו נוטים לקבל את מה שהם אומרים לנו, במיוחד כשאנחנו כל כך עסוקים בניהול חיינו ועובדים קשה כדי לשלם את החשבונות שלנו.

אנחנו שוכחים שהצבנו את הממשלה כדי לעבוד בשבילנו, יצרנו את הממשלה כדי לשרת אותנו.

הממשלה הם משרתי הציבור שלנו ותפקידם לנהל את התחום בשמנו.
כיוצרים של הממשלה, הממשלה היא רכושנו, שולטת אך ורק בהסכמתנו ונמצאת בסמכות ובשליטה שלנו.
אין זה מתקבל על הדעת שהבריאה תשלוט ביוצרה.

אבל, בהיותנו עסוקים כל כך בהישרדות היום יומית ובחיינו הפרטיים, מבלי שנשים לב, לאט אבל בטוח הממשלה שינתה את החוקים והחליפה עמדות.
עם שיווק ותקשורת שהינדסו את תודעת ההמונים, אנו מאמינים כעת שאנו נמצאים תחת פקודות הממשלה וחייבים להשתחוות לכל מדיניות וגחמה. כמו כל ממשלה שנותרה ללא פיקוח, הם כותבים לעצמם את החוקים ומסמיכים את עצמם לקבל את הכוח האולטימטיבי.

הממשלה הפכה לרודנית ופועלת נגדנו, לא בשבילנו. הזכויות הבלתי ניתנות לביטול שלנו, זכויות שנולדנו איתן מוסרות ובמקרה הטוב מוחלפות ב"הטבות". 

אבל רק בגלל שאנחנו מאפשרים את זה. אז, אל תאפשר את זה.
למד להגיד לא. זה לא גס, זה הכרחי.
אם אתה לא אומר לא, אתה מקשה על אחרים ומאפשר לפשעים להמשיך להתבצע, אז יש לך חובה ואחריות מוסרית להגיד לא.

לאף מדיניות ממשלתית אין שליטה עליך אלא אם כן אתה מאפשר זאת.
ללא הסכמתנו הממשלה לא יכולה להתקיים.
ללא הסכמתנו, הכללים, התקנות, הצווים, החוקים וכל דבר אחר כזה אינם אלא מדיניות תאגידית.
הממשלה שלך היא תאגיד, אתה יכול בקלות לבדוק זאת בעצמך.

 
הרשות המחוקקת, המבצעת, הרשות השופטת, בתי המשפט, השופטים, המשטרה, חברי הכנסת הם כולם תאגידים או עובדי תאגידים ואין להם שום שליטה או סמכות על חייכם או על זכויותיכם, אלא אם כן אתם עוברים על החוק האמיתי - זהו חוק בפועל (אם יש צד נפגע), לא "חוקים" או מְדִינִיוּת תאגידית.

הממשלה וסוכניה נמצאים שם כולם בהסכמה, בהסכמתנו. ללא הסכמתנו הם לא קיימים.
זו הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. חברי הכנסת, משטרה, שופטים, בתי משפט, כולם נמצאים שם רק כי אנחנו מאפשרים זאת.
אם אתה לא אוהב את מה שהם עושים, זה תלוי בך להפסיק את זה.

אל תציית, אל תסכים, אל תאפשר עריצות. למד להגיד לא!

לבדיקת מציאות מהירה, שאל את עצמך, האם אתה מפחד מהממשלה ומה הם יעשו לך אם לא תעשה מה שאומרים? 

האם אתה מפחד מהמשטרה ומה היא תעשה אם לא תעשה מה שהם אומרים?

האם אתה מפחד מעיקולים, קנסות, בית משפט, מעצר, מאסר, רכוש שיילקח ממך, כולל ילדיך?

אם התשובה היא כן, אתה חי בעריצות.

אם התשובה חיובית, שאל את עצמך, למה אתה מפחד מהיצירה שלך, למה אתה מפחד ממשהו שהכנסת למקום, משהו שיש לך שליטה מלאה עליו, למה אתה מפחד מעובדי הציבור שלנו?

אם התשובה היא כן, משהו חייב להשתנות, וזה תלוי בך, זה תלוי בכולנו ללמוד להגיד לא.

למה אנחנו נותנים לעובדי הציבור שלנו לקנוס אותנו, לקחת את החירות שלנו, את רכושנו, את ילדינו, את זכויותינו כשלא עברנו על החוק, על החוק בפועל, כאשר לא גרמנו רע לאחר בשום צורה או דרך?

אם לא נגן על הזכויות שלנו, זכויות שכולנו נולדנו איתן, גם לא יהיו לנו אותן.
עלינו ללמוד לומר לא למדיניות ממשלתית לא חוקית של תאגידים.
כולנו יכולים להגיד לא. ולמעשה, מוטלת עלינו החובה לומר לא. 

אז תלמד להגיד לא. היום.

אנחנו חיים באשליה

אנחנו חיים באשליה, ואתה יכול לצאת מהאשליה רק ברגע שאתה יודע שהיא שם.
האשליה מציגה את הממשלה וסוכניה (משטרה, רשות שופטת, מבצעת, רשות מחוקקת) כדמויות שיש לציית להן.

זו תפיסה כוזבת, כי מי נולד עם סמכות עליך? אף אחד.

כולנו נולדנו שווים ומרמים אותנו להאמין אחרת. 

ברגע שאתה מבין שאתה ריבון, תפיסת הסמכות הזו נעלמת.

הגיע הזמן לשבור את הכישוף

הגיע הזמן לשבור את הכישוף ואת השלשלאות שאנו כבולים בהן.

הגיע הזמן לראות את ההונאה כפי שהיא.

הגיע הזמן לשבור את האשליה, לצאת מתוכה ולחיות את החיים שאליהם נועדת.